ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
9672-03-09
11/09/2011
|
בפני השופט:
ניר זיתוני
|
| - נגד - |
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בע " מ
|
הנתבע:
1. מטאניס מיכאל חברה לבנין ועבודות אבן בע"מ
2. מיח'איל מטאנס
3. מוניר מטאנס
4. מוריס מטאנס
|
|
בעניין : בקשה לביטול החלטה מיום 4/7/11
1. לפניי בקשת המבקש לבטל את החלטתי מיום 4/7/11, אשר ניתנה במעמד צד אחד במסגרתה איפשרתי למשיבים להגיש תביעה שכנגד וזאת בהמשך להחלטתי מיום 20/6/11, במסגרתה ניתנה למשיבים רשות להתגונן בכל הטענות שהועלו על ידם.
2. ההלכה הפסוקה כפי שסוכמה בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמודים 418-419, קובעת כדלקמן:
"באין נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבית המשפט או הרשם הנותנים רשות להתגונן יתנו לנתבע היתר להגיש כתב הגנה. לפי תקנה 211 משמש התצהיר כתב הגנה וכתב הגנה נוסף אינו דרוש. הוראה להגשת כתב הגנה ככל שתהיה מוצדקת כאשר טענה שבתצהיר טעונה פרוט - ובמקרה כזה רצוי להגביל את הרשות להגשת ההגנה לעניין אותו פרוט - או אם הנתבע חפץ להגיש תביעה שכנגד ואולי אף במקרים אחרים יוצאים מן הכלל.
משניתנה לנתבע רשות להתגונן בפני תובענה המתברר בסדר דין מקוצר דין הוא כי באין הוראה אחרת ישמש תצהירו כתב הגנה שלא ירחיב הנתבע את יריעת ההגנה ויכלול בה טענות שלא באה עליהם האזהרה שבתצהיר.
במקרים מיוחדים כאשר זכות הנתבעים להתגונן הוכרה במלואה, אין לשלול מהם את הזכות להגיש תביעה שכנגד (במסגרת העסקה בכללותה) ולהתיר להם לצורך כך הגשת כתב הגנה במקום התצהיר".
3. אין ממש בטענת המבקש לפיה לאחר שניתנה על ידי רשות להתגונן, אין זה בסמכותי להתיר הגשת תביעה שכנגד. החלטה שכזו מצויה במפורש בסמכות הרשם כאמור בתקנה 213 ואין בעובדה כי ניתנה בנפרד או בסמוך לאחר ההחלטה הנותנת רשות להתגונן, כדי לשלול את סמכותו העניינית של הרשם ליתן החלטה שכזו. לעניין זה יפה הדוגמא שנתן ב"כ המשיבים בכל הנוגע למתן פסק דין לאחר החלטה הדוחה את בקשת הרשות להתגונן.
4. ב"כ המבקש הפנה לפסק הדין בית המשפט בראשון לציון בע"א 143/07, אבישדיד נ' אליהו, מאגר תקדין, שם נקבע כי אם סבור הרשם כי ראוי ליתן רשות להתגונן לאפשר הגשת תביעה שכנגד, יש לאפשר לנתבעת להגיש כתב הגנה ואין די לעניין זה בהפיכת התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן בכתב ההגנה.
ראשית, יצוין כי פסק דין זה אינו מחייב ואינו מנחה, שכן ניתן על ידי בית משפט השלום.
שנית, במקרה שלפנינו המבקש אינו מלין על כך שלא ניתנה למשיבים הרשות להגיש כתב הגנה, אלא טוען כי מתן אישור להגשת כתב תביעה שכנגד לאחר מתן רשות להתגונן מצריך פעולה של תיקון כתבי טענות (סעיפים 7 - 9 לבקשה).
במקרה שלפנינו מתן היתר להגשת כתב הגנה אינו דרוש שכן המשיבים לא ביקשו לפרט פירוט נוסף את הטענות שהעלו בבקשת רשות להתגונן, אלא רק להגיש תביעה שכנגד בגין ההפרש שבין שווי טענות הקיזוז שהעלו לבין סכום התביעה שהגיש נגדם הבנק המבקש.
במצב דברים שכזה מתן היתר להגשת כתב הגנה לא היה אלא פעולה טכנית שלא היה בה כדי לשנות באופן מהותי את יריעת המחלוקת.
5. המבקש לא טען ולמעשה ספק אם יכול היה לטעון (כיוון שכתב התביעה שכנגד נסרק לתיק רק ביום 5/9/11 ותשובת המבקש לתגובת המשיבים הוגשה ביום 8/9/11) כי כתב התביעה שכנגד חורג מיריעת המחלוקת כפי שהוגדרה בתביעה ובבקשת הרשות להתגונן. אין ממש בטענת המבקש לפיה היה עליו לצרף העתק מכתב התביעה שכנגד אותו הוא מבקש להגיש לבקשת הרשות להתגונן, שכן האפשרות להגיש בקשה להגשת תביעה שכנגד קמה רק לאחר מתן החלטה המקבלת את בקשת הרשות להתגונן. יחד עם זאת, יש טעם לפגם בכך שלבקשה להתיר הגשת תביעה שכנגד לא צורף העתק מהתביעה שכנגד אותה מבוקש להגיש. העתק שכזה נחוץ כדי שהתובע יוכל לבחון האם התביעה שכנגד עומדת בדרישות ההלכה הפסוקה ואינה חורגת ממסגרת המערכת העסקית שבין הצדדים כפי שנפרסה בתביעה בבקשת הרשות להתגונן.
6. במצב דברים זה, יש להותיר על כנה את החלטתי מיום 4/7/11, תוך שמירה על זכותו של המבקש להתייחס לתוכנו של כתב התביעה שכנגד מיום 5/9/11 וזאת תוך 20 יום ממועד קבלתה.
7. לאור תוצאת ההחלטה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.